<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער השביעי</h1>
<h2>דף קסב.</h2>
ושתי שטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר, מאי טעמא דכל דמזייף לאו לגבי סופר אזיל. וכתב הרמב"ן והוא שלא חתמו העדים גס ביותר בכונה אלא לומר לך שאם חתמו בקולמוסו של סופר ומפני שאינן רגילין בכתיבה חתמו יותר גס מהסופר משערין בהם. ובירושלמי [ב"ב פ"י ה"א] משער אף בסופר להקל שאם כתב יותר גס משל עדים משערין בו [ע"כ]. ולא נראין דבריו דאי מחזקינן לעדים בשקרו למה יניחו חלק ויחתמו חתימה גסה כדי שיוכלו לזייף אחר כך באותן שתי שטין יעידו מתחלה עדות שקר ויכתבו בשטר כל מה שירצו, ואולי כונתו היא כאותה ששנינו [ב"ב קס"ז ע"ב] כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ונתנו השטר ביד הלוה וכונו מתחילה שכשיבוא המלוה אצלם יוסיפו בו תנאי זה נראה לי פירוש דבריו ז"ל. ובגמרא [ב"ב קס"ג ע"ב] אמרו דרבי יוחנן סבירא ליה דשטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר הבא הוא בשטה אחת ועדיו בשטה אחת פסול. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ז מהלכות מלוה ולוה [ה"ה] היה שטר כלו עם עדיו בשטה אחת הרי זה כשר היה השטר בשטה אחת והעדים בשטה שניה פסול שמא אלו העדים היו מרוחקין מן השטר הכשר שטה אחת וחתך כל השטר וכתב זה השטר באותה השטה ונמצאו אלה העדים חתומים עליה. וכתבו בתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל כיון דקיימא לן דשטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר שיש ללמוד מכאן שהעדים החתומים בין בשטר בין בגט בין בכתובה צריכין לחתום ברישא דמגלתא שלא לכתוב מן הצד השטר דהוה ליה הוא ועדיו בשטה אחת וכשר אותו שטר ויש לחוש לזיוף, ובשמעתין משמע שאם יש לחוש לשום זיוף מפסיל בהכי, ואם אירע כן שלא חתמו בראש הקלף יחתמו זה תחת זה דהא ליכא הוא ועדיו בשטה אחת וכן פירש ר"ת ז"ל בגליון ספרו. מיהו מכל מקום יש למנוע מלחתום באמצע הקלף אפילו כשיחתמו זה תחת זה שאם כן יכול לכתוב שטר על אותו עד ותנן [ב"ב קע"ה ע"ב] הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסין בני חורין, ומיהו לא ידענא אי מפסיל שטרא בהכי כיון דלא שייך מדי בעדות השטר אך טוב ונכון הדבר לחתום ברישא דמגלתא, והרמב"ן ז"ל הסכים עמהם ולמד מדבריהם שלמדין מחצי שטה אחרונה דכיון דאין העדים רשאין לחתום באמצע שטה של ריוח בידוע שהיתה כתובה שטה זו עד חציה וחתמו העדים סמוך לכתב ובזה למדין מכל השטר, ולא אמרו [ב"ב קס"ב ע"ב] אין למדין אלא בשטה אחרונה שלמה שיש לחוש לאוירה מפני שהעדים רשאין להרחיק שטה אחת שלמה אבל בחצי שטה לא, וכתב שמה שנהגו לחתום בכתובה קרובים ושושבינים ומרחיקין מחתימת העדים או מכתיבת השטר הרבה טועים הם וראוי לגעור בהם למחות בידם, אבל השטר משמע שאינו נפסל בכך שהם לא לעדות הם באים כדי שיפסל בחתימתן, אבל העדים יזהרו בה יותר שמא יפסל השטר כדברי רבותינו הצרפתים ז"ל. והיה רוצה לומר עוד שלא יניח גליון בראש השטר אלא בסוף דברו וכו' ואם הניח גליון מלמעלה לא מפסיל דתחלת השטרות ידועה היא לעולם ואם הוסיף עליו ניכר וידוע הוא עכ"ל. ובספר החשן [סימן מ"ה] כתב שאם חתמו העדים באמצע השטה יטייטו בדיו ולא אמרינן אטיוטא חתימי אלא כשהטיוט הוא למעלה מחתימת העדים בין השטר וחתימתן, וכתב שאם למעלה כתוב שריר וקיים שהוא כשר ובלבד שיהיו העדים חתומים זה תחת זה אבל בזה אחר זה פסול דשמא היה שטר דשבא הוא ועדיו בשטה אחת וחתכו וכתב זה מלמעלה. ובסדר כתיבת הגט לרא"ש ז"ל כתוב ויתחילו לחתום בראש השטה אם ירצו יחתמו בזה אחר זה בשטה אחת ואם ירצו יחתמו בזה אחר זה בשתי שיטות וכן כתוב בספר אבן העזר [סימן ק"ל]. ואם יש אויר בין עד לעד כדי חתימת עד אחת כתב הריב"ש ז"ל בתשובה [סימן מ"ט] שהשטר כשר, והוכיח כן מדברי הרמ"ה ז"ל וכדאמרינן בפרק קמא דגטין [י' ע"ב] דילמא רווחא שבק למאן דקשיש מניה.
